אחרי החגים חזרתי לשיא עם סטודיו סי
מאמר חזרה לשיגרת הדיאטה- לאחר החגים
איילת נדיב- דיאטנית קלינית- מנהלת
מח' דיאטה רשת סטודיו סי
כולנו נפגשים עם תחושת האופוריה שמלווה
אותנו עם סיום החגים, המשפחתיות, היציאה מהשיגרה, והחופשות התכופות, אך רבים
מאיתנו גם מגלים תחושת סלידה, ולעיתים אף גועל בכמויות האוכל שאיתם נפגשו במהלך
החג, וגרוע מכך מהכמויות אותן אכלו. רצף החגים הצפוף מביא איתו אכילה אינטנסיבית,
רמת גירויים גבוהה, שלא תמיד מאפשרת יכולת שליטה. וכך, אלו שנמצאים בתהליך הרזיה מרגישים
שתקופה זו "הרסה להם את הדיאטה", ואלו שלא היו בתהליך שינוי תזונתי טרם
החג, הרשו לעצמם לגלוש על גלי הזלילה, לצבור עוד ועוד קלוריות, ולהעלות עוד 2-3
ק"ג ממשקלם, טרם ייפקע תאריך היעד והוא הגעת סיום החגים.
ובכן כשתאריך זה אכן מגיע, ברור שאין
עוד תירוצים, החזרה לשיגרת החיים ברורה ומוכתבת, ושלב החלטה של להתחיל דיאטה
(שנדחה כמובן עד סיום החגים), צריך להתחבר לשלב הפעולה.
ראשית , להרגיע, הקיבה לא התרחבה בחזרה,
גם לא בתקופה של חודש, הרוב אכלו עם העיניים וצרכו כמויות אוכל גדולות ממה שהם
באמת צריכים, תחושת השובע כבר מזמן הגיעה לסקלת המלאות והנפיחות הסתמיים, ואם
נחזור לאכול כמויות סבירות ונכונות, הרי שנגרום לגופנו רק להרגיש טוב.
אז ייתכן שזה נשמע כה פשוט???
מ-מ-ש ל-א!
חזרה לשיגרת החיים מצליחה כשאנו נכפים
לכך: עלינו לחזור לעבודה, לחזור ללימודים וכו', בעוד שאפקט הדיאטה הוא לא חובה
(מלשון duty), אלא יותר משהו שהיינו רוצים
חזרה שיקרה, אך קשה לנו לכפות זאת בכוח על עצמנו.
עלינו להבין שגם אם נחזור למסגרת הדיאטה
בהדרגתיות, בכיוון תהליך השליטה המלא, הרי זה עדיף על שנמשיך להזניח את עצמנו
ולהמשיך לעלות. אלו בדיוק המצבים בהם אנו זקוקים למסגרת של דיאטה: מישהו שנתחייב
בעבורו ( דיאטנית, קבוצה וכו'), מסגרת של שקילה חד שבועית, מקום אמיתי בו נוכל
לשתף את הקשיים ולקבל את העזרה המקצועית, והחשוב מכל- להפסיק לרמות את עצמנו.
ניתן להתחיל בהגדרה ויעדים קטנים, להגיע
להישגים ולהמשיך לכבוש אותם, אך ניתן גם לעשות "חיתוך" מלא בכל המזונות
הבעייתים אותם הרשנו לעצמנו לאכול: אם כי היינו מחוייבים עקב אירוחים, ואם כי
רצינו בכך, והתגלגלנו במורד מדרון המאכלים.
הידעיה שיש לנו לאן לשאוף, הרצון לעשות
שינוי, לרדת במשל, להפסיק עם ההרגלים, אך מעל הכל תחושת הסלידה אליה הגענו יכולים
לקדם בעבורנו את סלילת הדרך לירידה במשקל.
אם לא נוותר בחלקים הקשים, נדע לסלוח על
נקודות תורפה, ונאסוף שלב ועוד שלב נגיע להצלחה המיוחלת.
תפריט מסודר, ובר ביצוע- כזה שלא יהיה
מינימליסטי באוכל (וזאת עקב תקופה הארוכה של אכילה), שילוב פעילות גופנית ומסגרת
יכולים לתרום רבות.
אין תירוצים - יש תוצאות
איך חוזרים למסלול
לאחר החגים ?
תקופת החגים הבלתי
נגמרים משאירים את חותמם על משקלם של אנשים רבים. אמנם פסח כבר הסתיים, אך לעיתים
נוטים להמשיך את החג, הכוונה בעיקר בסממני האכילה. תקופה זו של יציאה מהשיגרה,
בתחומים רבים בחיינו, נראית לעין גם באכילה הבלתי פוסקת, בזכות הארוחות המרובות,
השהייה בבית, ולעיתם ה"התגוררות" במטבח.
המשקל העודף יכול
להופיע באזורים שונים ולהפריע במקומות שונים בגוף. בני המין החזק בד"כ מעלים
במשקל באזור הבטן בעוד שבני המין היפה נוטה להעלות באזור הירכיים ובגיל מבוגר יותר
גם באזור הבטן. (ואיפה לא… ?)
תחושת המיאוס עולה כל
שנה אחרי חג הפסח, שהנו גם חג האביב, וליתר דיוק מבשר הקיץ: בגדי ים, שרוולים
קצרים, כלומר כבר אין כל כך מה להסתיר מתחת לבגדים. תחושה זו אמורה להניע אותנו
לפעולה משמע לעשות משהו בנוגע למשקל שלנו.
מה יגרום לנו להתחיל
את התהליך ?
המשפט הידוע NO PAIN NO GAIN מתכוון למצב
שבו על מנת לעשות איזשהו שינוי בחיים חייב להיות גם איזשהו כאב.
ממחקרים עולה כי אנשים נוטים לעשות
איזשהו שינוי בחייהם ( שינויים הקשורים בהרגלי התזונה והדיאטה, שינויים בהרגלי
החיים), רק כשכואב להם. ממצב של כאב יגיע גם הכוח לשנות.ומתוך כך המקום של
הוויתר: ויתור על אוכל, ויתור על זמן בכדי להתעמל.
רבים מאתנו משתמשים במשפטים כמו:
"הגיעו מים עד נפש" או "אני לא מסוגלת יותר ממחר אני בדיאטה",
זאת משום שרבים מתחברים רגשית לכאב ובאמת רוצים לעשות שינוי: לאכול אחרת, להתחיל
בפעילות גופנית סדירה, להתחיל לשתות יותר מים או אפילו ללכת לישון מוקדם יותר.
אם זה כל כך פשוט אז למה
לא עושים ?
למה אמריקה הגדולה רק
הולכת ומשמינה מיום ליום ?
למה הישראלים הולכים
ומשמינים ?
למה לא כולם עושים
ספורט ?
זאת משום שרק ידע לא
מספיק. מה שצריך זה אימון. אימון אישי.
אוסף
התירוצים:
התירוצים
הבאים ויש עוד הרבה מאד, מהווים את תוכנית המיגננה היעילה ביותר
לכל אלה שמבינים שצריך
לרדת במשקל, לשנות הרגלי תזונה ודיאטה אך נותרים רחוק וגבוה על המשקל .
התירוץ השכיח ביותר
הנו "אין לי זמן" - באופן מסוים יש לכאורה אמת בתירוץ זה.
אנשים רבים בעידן
המודרני עסוקים במספר רב של פעילויות החל מהקריירה דרך ניהול הבית, הילדים,
ההורים, החוגים ועוד. אך אם באמת נחלטי הרי נדע לפנות גם זמן למטלה חשובה זו.
זה הכל תלוי בסדר
העדיפויות שלנו. אם זה יהיה מספיק חשוב עבורנו יתפנה הזמן ונוכל להגיע לביקור חד
שבועי אצל הדיאטנית האישית. השאלה היא האם זה באמת חשוב ?
כשהתשובה היא חיובית
הזמן מתפנה בצורה חלקה, אם התשובה היא לא חד משמעית אזי נידונו להתחלה מגמגמת
ולעיתים אף לנטישת המסגרת.
התירוץ הבא השכיח
ביותר אצל אנשים הוא "אין לי כוח":
באופן אובייקטיבי אם
מתסכלים על כולנו לאחר יום עבודה, חוגים, סידורים, קניות, ושעורי בית קשה להאשים
על תחושת העייפות הנוראית הקופצת עלינו, וחוסר החשק המשווע לקום מהכורסא וללכת
לפגישה עם הדיאטנית האישית שלך או לחוג ההתעמלות הקבוע. אך היציאה מהבית, ההתחלה
של תהליך חדש, וקטיפת התוצאות המיוחלות יכולה לתת לנו אנרגיות טובות, שיפעילו
אותנו למקום החיובי לרצות עוד מהתהליך.
התוצאות:
התוצאות המיוחלות מגיעות. התחושה של
הקלילות, הבגדים החדשים וקטיפת המחמאות.
זו כבר התחלה אחרת. אנשים
שיורדים במשקל מאושרים יותר, וזה מתחיל כבר בהרזיה של ה-2 ק"ג הראשונים
ותחושת השליטה שלנו באכילה, בגופנו ובמה שנכנס לפינו. . השינוי הזה משפיע כמו
במשחק הדומינו על כל שאר תחומי החיים שלך.
טיפים להתחלה - כאן
ועכשיו
1.
להימנע מלצום – זה לא
עובד. בצום של יום אחד אין שרפת שומנים אלא פרוק של שרירים ושחרור של מים.
הגוף נכנס
למצב של מגננה ולא מוותר על אף גרם של שומן מיותר.
להתחיל להיות מודע למה שאת אוכלת - להתחיל
תגובות
הוסף רשומת תגובה