בדרך להיות סבתא!

מזל טוב,עוד רגע נהפוך להיות סבא וסבתא, ובקרוב נדחוף עגלה ונשוויץ בפני השכנים. אבל רגע, זה כל מה שמחכה לנו מעכשיו? 

אני בהריון", הודיעה הבת בארוחה החגיגית. "אנחנו מצפים לילד", סיפרו הבת הדס השניה שלי והחתן בהתרגשות גדולה. "בקרוב יהיו פה נכדים", אומרים לכם החברים. ואנחנו - מה מרגישים?התרגשות אויר. שאנחנו מזדקני

סביר להניח שאצלכם בראש מתרוצץ כעת בליל המחשבות הבא:
"מוזר לי לחשוב שאני סבתה זה הרי התפקיד של זקנים!"

"עם זאת, אני פחות עסוקהה הייתי אמא במשרה חלקית, אבל עכשיו אני יכולה להיות סבתא במשרה מלאה".

"מאז שכל החברות שלי נהיו סבתות, התעוררו גם אצלי הורמונים סבתאיים".

"אני שמחה, אני יודעת שאני צריכה להיות שמחה, אבל משהו מציק לי... אני לא רגועה".

נשמע לכם מוכר? אתם בחברה טובה. גם אם כבר חיכיתם לה, הבשורה על הריון של הבת  יוצרת טלטלה אצל הסבים והסבתות לעתיד. מאותו הרגע מתחיל תהליך של התכוננות לשינוי - מעין "הריון מקביל", שבסופו נולדים (גם) סבתא וסבא. בתהליך הזה עולות מחשבות על הסבאוּת המתקרבת, על משמעות השינוי ועל האופן שבו ישפיע השינוי הזה עלי ועל שאר בני המשפחה. וכן, המחשבות האלה מעוררות רגשות מעורבים: החל משמחה, מגאווה ומאושר וכלה בחששות, בדאגות ובהתלבטויות.

את החששות ואת הדאגות נוכח התפקיד החדש בדרך כלל שומרים לעצמם הסבים והסבתות לעתיד (ולעיתים גם הוותיקים שבהם). לא נעים לדבר על זה, ולא קל לשתף אחרים: גם כי הסביבה מצפה שתהיו (רק) מאושרים, וגם כי אליכם מתגנבת תחושת אשמה: מה לא בסדר איתי? האם זה בכלל לגיטימי להרגיש כך?נחכה ונראה.