התמודדות עם קשיי קליטה בגן
התמודדות עם הפרידה ועם השינוי דורשת לא מעט עבודה עצמית. אחרי שהתקבלה החלטה בנוגע למסגרת והתינוק או הפעוט נמסר לידיים אחרות - מתחילה תקופת הסתגלות שמשתנה מילד לילד ומהורה להורה. "אם הכניסה למסגרת באה במקביל לחזרתה של האם לעבודה זו תקופה של שינוי גדול. האם צריכה להיות סלחנית כלפי עצמה לגבי העובדה שזה מאוד קשה לה. היא עשויה לחוות חוסר שקט, ועצבות שיכולה אף להגיע לדיכאון", מציינת ענת אשד, מנחה בכירה במכון אדלר ומנהלת פורום מכון אדלר. העצה של אשד היא לעשות עבודת התחזקות, להיות רגועים ולסמוך על כך שהתינוק או הפעוט נמצא בידיים טובות".גם אם התינוקות עדיין לא מדברים ניתן לזהות סממנים לכך שגם עליהם עוברת תקופה לא פשוטה והם חווים חבלי קליטה. תינוקות עשויים לבכות זמן ממושך או להיות בעצבות מספר ימים, לאכול פחות או לא לאכול כלל, לחוות קשיים בהירדמות או בשינה, ובאופן כללי להיות עצבניים ונרגנים. הביטויים הללו הם טבעיים ונורמטיביים ונובעים מעצם השינוי בסביבה הטבעית שלהם.
אשד מציינת שהביטויים לקושי יכולים להימשך עד לשבועיים, והתינוקות שמועדים להסתגלות קשה וארוכה הם לרוב תינוקות שהטיפול בהם לא מאוזן. לעיתים, כהורים, רגשי האשם חזקים יותר כשמוסרים לטיפול תינוק קטן בן כמה חודשים אבל אפשר להתנחם בכך שהקושי לא יהיה הדדי. "ככל שהתינוק רך וצעיר יותר, הקליטה קלה וחלקה יותר" מדגישה ויוי בן שטרית, גננת מוסמכת לפעוטות בגילאי חצי שנה עד ארבע בעיר חולון.
לפעוטות בני שנה-שנתיים הפרידה מההורים קשה יותר, בייחוד ברגע שהם מבינים שהסידור הזה אינו חד פעמי. אם מדובר בפעוטות שנגמלו יכולה להיות רגרסיה והם יחזרו להרטיב, עשויה להופיע פסיביות וגם התכנסות והסתגרות, עצבות, בכי ממושך או הפרעות בשינה והיצמדות להורים גם כשהם איתם בבית. אצל חלק מהפעוטות יכולים להופיע גם התקפי זעם וחשוב להכיל ולהבין את הפעוט, אך לא לאפשר לו להתנהג בצורה שאינה הולמת.
הוא נתלה לך על הרגל ואת מוצפת ברגשות אשם. זה לא קל להיפרד בבוקר בגן אבל בידקו טוב טוב למי קשה יותר. עצות טובות מגננת מנוסה ומנחת הורים בכירה
גם אם זו לא פעם ראשונה שאתם שולחים ילד למשפחתון או לגן זה תמיד קשה להפקיד את הילדים בידיים זרות, גם אם בחרתן אותן בקפידה. הימים הראשונים, ובוודאי הפרידות הראשונות לא קלות על הלב, אבל אם לא בחרתם בגידול ילדים אלטרנטיבי – אלה החיים. הדבר הכי חשוב הוא לזכור שלפעמים הפרידה והקליטה קשה יותר להורים מאשר לילדים והם חשים זאת ויודעים להשתמש בזה. חשוב לשדר להם ביטחון לגבי המסגרת שבחרתם עבורם ולדעת לשחרר בתיאום עם הגננת או המטפלת. הנה עוד כמה עצות טובות מאנשי מקצוע מנוסים.
עבודה עצמית
התמודדות עם הפרידה ועם השינוי דורשת לא מעט עבודה עצמית. אחרי שהתקבלה החלטה בנוגע למסגרת והתינוק או הפעוט נמסר לידיים אחרות - מתחילה תקופת הסתגלות שמשתנה מילד לילד ומהורה להורה. "אם הכניסה למסגרת באה במקביל לחזרתה של האם לעבודה זו תקופה של שינוי גדול. האם צריכה להיות סלחנית כלפי עצמה לגבי העובדה שזה מאוד קשה לה. היא עשויה לחוות חוסר שקט, ועצבות שיכולה אף להגיע לדיכאון", מציינת ענת אשד, מנחה בכירה במכון אדלר ומנהלת פורום מכון אדלר. העצה של אשד היא לעשות עבודת התחזקות, להיות רגועים ולסמוך על כך שהתינוק או הפעוט נמצא בידיים טובות".
לא לכל הורה קל לשחרר את הילד שלו ולהכיל את העובדה ששעות רבות הוא נמצא מחוץ לשדה הראייה שלו, בפיקוח ובשליטה של אדם אחר. כשהחרדות מאיצות בנו למצוא את המקום או את המטפל הטוב ביותר לילדינו – זה חיובי, אך כשזה משתק ומעורר חרדה ותחושה שאי אפשר לסמוך על האחר, המסר הזה עובר לילד ומחליש אותו. "צריך לזכור", מדגישה אשד, "שהתפקיד המרכזי שלנו כהורים הוא לחזק את הילד שלנו, להעניק לו כלים וכוחות להתמודדות.
אשד מספרת שלפעמים הורים חוששים מאוד ממצבים בהם הילד ייחשף לטיפול לא נאות ותופסים את הדברים בצורה מאוד גורלית. "צריך לזכור שילדים הם גמישים, ברוב המקרים הדברים הם הפיכים ונפש האדם היא חזקה. בסופו של דבר הבית הוא זה שמשפיע, גם אם הילד נמצא שעות ארוכות במסגרת חיצונית. ההורים הם האנשים הכי משמעותיים מבחינת הטיפוח והערכים של המיומנויות".
סימנים לקשיי קליטה
גם אם התינוקות עדיין לא מדברים ניתן לזהות סממנים לכך שגם עליהם עוברת תקופה לא פשוטה והם חווים חבלי קליטה. תינוקות עשויים לבכות זמן ממושך או להיות בעצבות מספר ימים, לאכול פחות או לא לאכול כלל, לחוות קשיים בהירדמות או בשינה, ובאופן כללי להיות עצבניים ונרגנים. הביטויים הללו הם טבעיים ונורמטיביים ונובעים מעצם השינוי בסביבה הטבעית שלהם.
אשד מציינת שהביטויים לקושי יכולים להימשך עד לשבועיים, והתינוקות שמועדים להסתגלות קשה וארוכה הם לרוב תינוקות שהטיפול בהם לא מאוזן. לעיתים, כהורים, רגשי האשם חזקים יותר כשמוסרים לטיפול תינוק קטן בן כמה חודשים אבל אפשר להתנחם בכך שהקושי לא יהיה הדדי. "ככל שהתינוק רך וצעיר יותר, הקליטה קלה וחלקה יותר" מדגישה ויוי בן שטרית, גננת מוסמכת לפעוטות בגילאי חצי שנה עד ארבע בעיר חולון.
לפעוטות בני שנה-שנתיים הפרידה מההורים קשה יותר, בייחוד ברגע שהם מבינים שהסידור הזה אינו חד פעמי. אם מדובר בפעוטות שנגמלו יכולה להיות רגרסיה והם יחזרו להרטיב, עשויה להופיע פסיביות וגם התכנסות והסתגרות, עצבות, בכי ממושך או הפרעות בשינה והיצמדות להורים גם כשהם איתם בבית. אצל חלק מהפעוטות יכולים להופיע גם התקפי זעם וחשוב להכיל ולהבין את הפעוט, אך לא לאפשר לו להתנהג בצורה שאינה הולמת.
כך תסייעו בהשתלבות
הכנה מראש - בין אם זה תינוק או פעוט, חשוב לדבר איתו על השינויים הצפויים בקרוב ברגע שיודעים מי הדמות שאליה הוא עובר או מהי המסגרת שאליה הוא נכנס. כדאי להראות לו את הגן ולהגיע איתו למספר ביקורים לזמן קצר. אשד מדגישה שחשוב לדבר עם הילדים על העתיד, לתת להם פרספקטיבה, ולהכין אותם לבאות כדי שיתרגלו לרעיון ושהדברים לא יגיעו בהפתעה.
תיווך וחיבור – עוד לפני הכניסה לגן, במהלך חופשות החגים ותקופת ההסתגלות אפשר לעזור לילד להתחבר עם כמה מילדי הגן בעזרת מפגשים יזומים. נסו להזמין את אחד הילדים הביתה או להיפגש עם אימהות וילדים בגני שעשועים. גם אם זה לזמן קצר זה יכול לעזור. במקרה של מעבר למטפלת, חשוב לתת להם להתחבר בהדרגה.
העברת מסרים מחזקים – אשד דוגלת בהעברת מסר מלא ביטחון לגבי יכולותיו של הילד והעובדה ש"אנחנו סומכים עליך". שדרו לילד שאתם בטוחים שהוא יסתדר וימצא את מקומו בגן והביעו בו אמון.
פרידה עניינית – לא כדאי למרוח את הפרידה, חשוב שהיא תהיה קצרה ועניינית, חייכו אל הילד, חבקו ונשקו ותזכירו לו שתבואו לקחת אותו בשעה היעודה ואז היפרדו לשלום. בן שטרית, מוסיפה שרצוי שההורה שקל לו יותר להיפרד מהילד ו"עמיד" יותר בפני בכי הוא שילווה את הילד לגן בהתחלה. בכל מקרה לא כדאי ששני ההורים ילוו אותו אלא רק אחד מהם.
התמודדות עם סרבנים
כשהפעוט מסרב ללכת לגן, הדאגות מתחילות לצוף ומחשבות מטרידות מתחילות לנקר. ברגע שההורה מופעל רגשית הילד קולט את זה וחלק מהילדים עשויים להשתמש בזה על מנת להמשיך ולהפעיל את הוריהם. "צריך ללמוד לדובב את הילד, ולשמוע בצורה קורקטית, רציונאלית למה הוא לא רוצה ללכת לגן. לא להעביר לילד את החששות ולהראות לו שאנחנו מתרגשים ממה שהוא אומר" אומרת אשד ומוסיפה שצריך לשים לב אם רק בבוקר הילד לא רוצה ללכת לגן או גם כשבאים לאסוף אותו הוא עצוב ומדוכדך ולא נראה שהוא משתלב. "במקרה כזה, רצוי לקבל הדרכה איך לעזור לילד להשתלב בגן. ייתכן שהסיבות אינן נעוצות בגן אלא במיומנויות החברתיות של הילד".
אם הסירוב נמשך יש לעשות תצפית בגן, כשהילד לא מודע לכך שאתם מתצפתים. אשד מציעה לבקש מהורים אחרים שינסו להתרשם ממה שקורה שאינכם שם או להציב מצלמה.
הוצאה של ילד ממסגרת בשל קשיי קליטה צריכה להיעשות בזהירות רבה ולאחר שיקול דעת והתייעצות. "מצב כזה ייצור קושי רב מאוד בקליטת הילד בגן חלופי מאחר והילד כביכול "ניצח" פעם אחת בעזרת הבכי ושווה לו לנסות את המהלך הזה שוב ואז ייתכן והבכי יימשך גם זמן רב יותר" אומרת בן שטרית.
ומה עושים כשהפעוט ממרר בבכי, נתלה על רגל ההורה כמו קואלה מעורר רחמים וממאן לשחרר? במקרה כזה העבירו מסר שאתם סומכים על הילד והגידו "אני סומכת עליך שניפרד", "אני הולכת לעבודה שלי, ואתה נמצא בגן, ושנינו נעשה את היום הזה מוצלח ונעים" א תשדרו רחמים, הודיעו שאתם הולכים, ואל תמשכו את הפרידה.
לוח השנה מזמן לנו אתגרי קליטה
השנה על הקליטה במסגרת החדשה מכביד לוח השנה העברי, מכיוון שחגי תשרי סמוכים מאוד לסיומו של החופש הגדול ומשבשים את הקליטה הרציפה. "יש מי שקצב כזה של הסתגלות עשוי להתאים לו – צעד קדימה ושניים אחורה, ויש מי שזה יכול להפריע ולהאריך את תהליך ההשתלבות שלו", מבהירה אשד. בן שטרית, שעסוקה בימים אלה בהכנת הגן והתארגנות לשנת הלימודים, מציינת שצריך להשתדל לפחות בימים שהגנים פעילים כן להביא את הילדים ולא להוסיף ימי חופשה מרצון, "כי כל יום כזה מוסיף לקליטה של הילד בגן".
קישורים:
הפורום המקצועי של מכון אדלר | » |
תגובות
הוסף רשומת תגובה