שלושה ספרים מרתקים
כאןאהבתיה מאת מימי אילן
בחג הפסח, בתאריך 22.4.1970, בשעה שבע ודקה פגע פגז בחייל צעיר שעמד על משמרתו במוצב בקו בר לב, שבתעלת סואץ, ופצע אותו אנושות.
ביום העצמאות, לאחר מאבק עיקש על חייו, התעורר החייל יובל חמצני מתרדמתו לצלילי השיר "אהבתיה", שהושמע לראשונה בפסטיבל הזמר.
מנגינת חייו השתנתה, יובל הפך לנכה היושב על כיסא גלגלים, אך לא ויתר. הוא סיים לימודי משפטים ונעשה לעורך דין, תוך שהוא מטייל בארץ האהובה עליו כל כך, מצייר ומאזין למוזיקה.
בעקבות אהבתו לתשבצים הוא ערך מעל עשרים שנה מדור קבוע ב"מעריב". יובל בנחישותו ובמימוש כישוריו, במאבקו היום יומי, מהווה השראה לאמירה: "אין דבר העומד בפני הרצון".
בהשראת סיפור חייו כתבה מימי אילן, חברתו הטובה של יובל שנים רבות - אחד עשר סיפורים מרגשים. כל סיפור הוא אבן דרך מרתקת במסע חייו המיוחד והמרגש, וכולם יחד מעלים על נס את ההתמודדות עם הקושי ויכולים להיות דוגמה ומופת לכל אדם. אלה סיפורים אמיתיים המוכיחים שהשילוב של המציאות עם כוח רצון יכולים להיות לאגדה!
מימי אילן היא סופרת, מספרת וחידונאית. היא הוציאה לאור שני ספרי ילדים: "הרקדנית מהשורה האחרונה" ו"ילקוט החגים שלי".
ליחצו כאן לרכישה
ביאפרה מאת יחזקאל רובין
השנה היא 1968. במסגרת שליחות הצלב האדום נשלח צוות כירורגי ישראלי לאזור הקרבות העקוב מדם בביאפרה, כדי לתת סיוע הומניטרי לשבט האיבו במלחמתו להשתחרר מעול השלטון הניגרי, ולהקים מדינה חופשית שבירתה אנוגו.
מחבר הספר, אז בן 21 בלבד, חייל, אח חדר ניתוח, נמנה עם הצוות שיצא לביאפרה לטובת מפעל הומניטרי שיזם ארגון הצלב האדום הבין-לאומי. ספר ראשון מסוגו, אותנטי, סוחף ומסמר שיער, ששופך אור על יבשת, שעד כה המידע עליה היה מוגבל – אזור שבו אנשים מתים כזבובים, איש אינו פוצה פה, ובימים שגרתיים מתחוללות בה מהפכות והפרות זכויות אדם חדשים לבקרים.
יחזקאל רובין, יליד פולין ודור שני לשואה, מתאר לפרטים אירועים שונים ומיוחדים, מתאר את מסע ההתמודדות היום-יומית בכאוס של קרבות וסכנת חיים, את חוסר הוודאות, את הייאוש לצד התקווה, ובעיקר את סיפורו של שבט שרצה להיות עם, נלחם, סבל, כאב ושילם במחיר דמים – על הזכות הבסיסית להיות חופשי.
יחזקאל רובין, נשוי ואב לשני בנים ובת, סב לשמונה נכדים, חבר בארגוני התנדבות – שימש נשיא לשעבר ב"שולחן עגול" ובארגון ה"רוטרי".
זהו ספרו הראשון.
לרכישה ליחצו כאן
ההימור האחרון מאת שרה ליפץ
תגובות
הוסף רשומת תגובה