מי ראה את המשקפיים שלי מאת שוש בר חן

 שני ביטויים כל כך שונים קיימים לאלו הנכנסים לגיל ה-60 ומעלה, הראשונה "בני הגיל השלישי" שלאחריו לא מוגדרת עוד תקופה כמו הגיל הרביעי ולכן אפשר לומר שהקונוטציה שלילית. והשנייה "בני גיל הזהב" המעלה על נס את התקופה.

אז מהו באמת הגיל השלישי? האם רק קשה בו או שיש בו גם כמה נקודות אור? בדרך כלל נהוג להגדיר את הגיל השלישי בערך מאמצע שנות ה-60, לקראת או במהלך היציאה הרשמית לגמלאות.

היציאה לגמלאות מסמלת פעמים רבות אבן דרך משמעותית במעבר לתקופת "גיל הזהב": עזיבת מקום העבודה הן בפן התעסוקתי והן בפן החברתי, עזיבת הילדים את הקן ושינוי משמעותי של אורח החיים. אני עדיין לא שם אבל מכירה מקרוב בגלל הורי המבוגרים שהלכו לעולמם  לפני שנתיים. 

שמחתי לגלות שיצא ספר על הגיל השלישי שכתוב בצורה  כל כך הומוריסטית וכן יש דברים מתוך הספר כמו לזכור דברים הכי שכיחים כמו לצאת החוצה ולחשוב שלא סגרת את הגז ולחזור הביתה לבדוק שהכל בסדר. ועוד כמה כאלה.

ספר זה מציג זוויות ראייה שונות על הגיל השלישי – ספר מלא באנקדוטות מהחיים בשלב הזקנה הצעירה (גיל 65 עד גיל 75).
המחברת מתארת באופן סרקסטי ומשעשע, בשנינות ובכנות מרירה-מצחיקה את הרגעים האופייניים לשלב זה בחיים, שבו מתחילים להזדקן – והפרספקטיבה על החיים מתחילה להשתנות.
זהו ספר יחיד מסוגו שמספק הצצה לעולם, שלרוב סמוי מהעין ומהלב. הוא קליל, ומציב מראה בפני הקורא, ובעיקר – מסייע לנו להתמסר לשלב תהליך ההזדקנות בהומור כי האלטרנטיבה פחות מושכת...  

“לצחצח שיניים, בשלב הזה הן שלך, כולן. בשלב הבא, תיפרד מהן והן יסתכלו עליך מתוך כוס“.
“להירדם לפני הסקס ולא מייד אחריו“.
“לרשום מה אתה צריך לעשות היום, ואז לא לזכור איפה שמת את הפתק“.
אלו מעט הגיגים מהדרך האופטימית שמעלים חיוך. 

המחברת שוש בר-חן, סבתא לשלושה, ילידת ירושלים, קצינת משטרה בגמלאות. 
זהו ספרה הראשון למבוגרים. 
ספריה הקודמים: “סבתא שושטויות – שירים וחוויות“,  “סבתא שושטויות – האם גם חיות פוחדות?“

לרכישה ליחצו כאן