ספרים חדשים על המדף

 

הכוכב השלישי בשמים מאת עפרי מייק

ובראת לך עולם גדול

ועוד יותר גדול בו שמך.
איפה שהאבק נח כבר שנים,
חרטת בחרב.

ועם ליל לעת בוקר קר
יצאת בלי כיסוי אל מול השמש,
וכשביקשת מחילה
אפילו הפרחים כרעו בבכי.

שירה עדינה אך נוקבת, עמוסת רבדים,מתארת רגעים בחיים. יש בה בדידות,קרבה, אכזבה ותקווה.
בכתיבה אלגנטית ואינטליגנטית טווה המשורראינטימיות אנושית, בהירה וישירה.

לרכישה ליחצו כאן

חתונת הכסף מאת חוה אפיק

"’היי נוניקים, ברוכים הבאים, דברו איתי כשתגיעו הביתה, יש לי משהו חשוב מאוד לספר לכם. ביי.’ זו ההודעה היחידה שהייתה במשיבון, כשחזרנו מחופשה חלומית של שבועיים באיטליה."

הם חזרו מחופשה בחו"ל, אבל האם הם תיארו לעצמם שההודעה הזאת תשנה את חייהם לנצח? ממש לא.
גיבורת הספר מוצאת את עצמה בתוך סיפור אהבה בלתי אפשרי, לא אמיתי ולא ייאמן. האם האמת תצא לאור? האם האהבה האמיתית תנצח?
בספר זה תמצאו אהבת אמת לצד אהבה שתלויה בדבר. אהבה של תככים ומזימות, אינטרסים ואשליות.
ביד אומן, טווה הסופרת את הסיפור שיוביל אתכם מאמת אחת לאחרת מבלי שתשימו לב.
כשתתחילו לקרוא, לא תצליחו להניח את הספר מהיד עד לסוף המפתיע. 
בואו לגלות את האהבה.

חוה אפיק מתגוררת בקריית מוצקין. בעלת דמיון, ואהבה למילים ולכתיבה.
הרעיון לספר קיים יותר מעשרים שנה בראשה.
החיים הובילו אותה בשבילים שונים, והדמויות היו לצידה וליוו אותה בכל אחד מהם.
לכבוד יום הולדתה ה-45 החליטה להגשים את החלום להוציא את הספר לאור.
זהו ספר הביכורים שלה, אך לא האחרון...

לרכישה ליחצו כאן

מחיר של אמונה מאת אירית ושלומית

בדפי הספר שאתם מחזיקים בידכם תגלו פרק עלום ולא ידוע (למעט אולי לבני “ביתא ישראל“) שנכתב ומתייחס לתולדות מדינת ישראל המתחדשת. בפרק זה, מאות ואלפי יהודים יצאו לדרך לא נודעת, לאחר שעזבו את מקום הולדתם הנוח והנעים, במטרה אחת ויחידה – להגיע לירושלים, “ירוסלם“, עליה חלמו כל חייהם. 
בכנות נדירה, חושפים כמה מגיבורי המסע הנדיר הזה את סגור ליבם. גברים ונשים - שאם תיפגשו בהם סתם כך ברחוב, לבטח לא תעלו על דעתכם מה חוו הם או הוריהם אך לפני כמה עשרות שנים – והספר מתאר את סיפורם המצמרר; את המסע והדרך העקלקלה הקשה עד בלתי אפשרית מביתם באתיופיה, דרך סודן ועד להגעתם ארצה.

זהו סיפור ציוני המשלב גבורה, אומץ, נחישות, הרואיות ודבקות במטרה וראייה קדימה – ההגעה לארץ. 
לקרוא ולהאמין.

רמי מספין דסטה אבא לשישה, בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה, סטודנט למשפטים, חוקר בכיר במשטרה. שימש כאיש צוות פשעים חוקר אלימות במשפחה. תפקידו הנוכחי ראש צוות חקירות נוער. 

לרכישה ליחצו כאן

להבין מיד את הניד מאת פולה רווח

בשנים האחרונות החיים מתנהלים דרך טלפונים ניידים, שירותים מקוונים ואפליקציות. אלה אמצעי התקשורת שלנו, אבל לא של כולם. חלק מבני המשפחה – בעיקר המבוגרים – נשארו מאחור. הפער הוא לא רק טכני = 
“איך לעשות משהו עם טלפון נייד ואפליקציות“ אלא גם תפיסתי. קשה להם לתפוס ולהבין את המודל התקשורתי החדש. הפער בתפיסה ובתקשורת גורם להם לתחושת ניתוק ובדידות ולסכנה מוחשית לבריאותם (שהחמירו בתקופת הקורונה).
הספר המרתק של פולה רווח מגשר בדיוק על הפער הזה כי הוא משנה את התפיסה הישנה של המבוגרים בעשרה שלבים פשוטים. בכך הוא מכייל את ההבנה שלהם לכלים בהם מתקשרים היום, מקטין פחדים מטכנולוגיה ומנגיש להם את העולם החדש. 
הרווח מההבנה הזו מיידי. שימוש יעיל שלהם בטלפון חכם ואפליקציות כמו ווטסאפ ישפר את התקשורת שלהם עם בני משפחה וחברים ועם נותני שירותים מקוונים ויעלה את איכות חייו של הדור שנשאר מאחור. 
אולי זו לא רק אמא או סבתא שלך שצריכות להיכנס לעולם החדש... אולי זה אתה שצריך לעזור להם לעשות זאת עם הספר הזה.
פולה רווח, מאמנת ואחות מוסמכת.

לרכישה ליחצו כאן

מתחת לעור מאת יעל שיה

מתחת לעור הוא סיפור אוטוביוגרפי הנוגע לליבם, של אלו שאיבדו את הקרובים אליהם.
הספר קולח ומרתק, ושופך אור על יתמות, ועל החיים לצידה. 
יעל החליטה להניח את ליבה על הנייר, להזמין את הקוראים להצטרף אליה למסע ריפוי של הלב,  ולהפוך אותו לשלם.

אף אחד לא באמת משתתף בצערי... מה זה אומר בכלל? איך אפשר לגלות אמפתיה? אנשים נכנסו ויצאו, אבל כל מה שעניין אותי היה לברוח החוצה, רק כדי לא להיות בתוך כל הבלגן הזה... המרפסת הייתה המקום החם מבחינתי בשבעה. ישבתי בחוץ, עישנתי מלא, צחוקים של החיים. אני חושבת שצחקתי בשבעה כמו שלא צחקתי כל החיים - קוראים לזה 'הדחקה'? אני זוכרת שביקשתי מחברות שיביאו כיסאות, כי לא היו לי מספיק כיסאות בבית. מי בכלל רוצה לארח כל כך הרבה אנשים? אנשים באים גם בשעות הזויות כמו תשע בערב או שבע בבוקר. תנו לבן אדם להתעורר.
אם אני באבל, אז אסור לי לשתות קפה של בוקר? אני גיליתי שאפשר לרשום על מודעות אבל שעות ביקור ולאפשר לעצמי סיאסטה של אבלים. זה גאוני! אני לדאבוני בזבזתי את כל האופציות שלי לשבעות, לפחות בינתיים. אבל בפעם הבאה, בטוח אתחם בזמנים את כל הטררם הזה, כי לא על כולם בא לי בשבעה. אם מדגדג לכם המצפון ואתם מתחרטים על הזמן שלא ניצלתם או שאתם מנסים לתקן טעויות מהעבר, שבעה זה בטח לא הזמן והמקום לעשות את זה. אני יכולה להגיד שהייתי מוקפת באהבה, בחברים ובמשפחה שלא זזו ממני ברגעים הכי קשים. אולי יש משהו נכון במנהג הקדום הזה. אף אחד לא סיפר לי שהאבל האמיתי מתחיל בכלל אחרי השבעה. היה "פסטי-אבל", כל אחד בא עם התובנות שלו בנושא, ואמרות סתמיות כאלה של "לאט-לאט" ו"יהיה בסדר". איך יהיה בסדר כשאימא שלי מתה? היא עוד חמה בסדינים. 

לרכישה ליחצו כאן

***