אמא אני מפחד מאת סיגל עקרוני אטיה
איך עוזרים לילדים להתמודד עם הפחד?
בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה נִשְׁמְעָה אַזְעָקָה נוֹסֶפֶת שֶׁהֵעִירָה אֶת בְּנֵי הַבַּיִת מִשְּׁנָתָם.
אִמָּא, אֶרְאֵל, שׁוֹבָל וְכַרְמֶל מִהֲרוּ אֶל הַמָּמָ"ד בְּעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת מֵרֹב עֲיֵפוּת.
"אִמָּא, אֲנִי מְפַחֵד," יִבֵּב כַּרְמֶל.
"גַּם אֲנִי קְצָת מְפַחֵד," אָמַר שׁוֹבָל.
"גַּם אֲנִי מְפַחֶדֶת," הוֹדְתָה אִמָּא.
"אַל תְּפַחֲדוּ," אָמַר לָהֶם אֶרְאֵל בְּבִטָּחוֹן, "הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.
חִשְׁבוּ עַל אַבָּא וְעַל כָּל שְׁאַר הַחַיָּלִים הַגִּבּוֹרִים שֶׁנִּלְחָמִים עַכְשָׁו בִּשְׁבִילֵנוּ."
אִמָּא אֲנִי מְפַחֵד עוֹסֵק בַּמְּצִיאוּת שֶׁעִמָּהּ מִתְמוֹדֶדֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל בְּיָמִים אֵלּוּ, וְהִיא מִלְחֶמֶת חַרְבוֹת בַּרְזֶל. הַסֵּפֶר מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב דֶּרֶךְ עֵינָיו שֶׁל כַּרְמֶל, אֲשֶׁר נֶאֱלָץ לְהִתְמוֹדֵד עִם יְרִי טִילִים, אַזְעָקוֹת, רִיצָה לַמָּמָ"ד, פְּחָדִים מִפְּנֵי אֵרוּעִים שֶׁיְּכוֹלִים לִקְרוֹת גַּם לוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּפִי שֶׁאֵרַע בְּשִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר בְּיִשּׁוּבֵי עוֹטֵף עַזָּה, וְגַעְגּוּעִים עַזִּים לְאָבִיו שֶׁגֻּיַּס לְמִלּוּאִים.
אִמּוֹ שֶׁל כַּרְמֶל וּשְׁנֵי אֶחָיו מְגַלִּים סַבְלָנוּת רַבָּה לְנֹכַח הַפְּחָדִים שֶׁכַּרְמֶל מְבַטֵּא, מִזְדַּהִים עִמּוֹ וּמְכִילִים אֶת רִגְשׁוֹתָיו, וְיַחַד הֵם מְגַבְּשִׁים רַעֲיוֹנוֹת מְגֻוָּנִים לְהִתְמוֹדְדוּת, עֲבוּרוֹ וְאַף עֲבוּרָם. הַסֵּפֶר מַדְגִּישׁ אֶת הָרַעֲיוֹן שֶׁאַף שֶׁהַמְּצִיאוּת קָשָׁה וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אוֹתָהּ, יַחַד אֶפְשָׁר לְהִתְמוֹדֵד וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַפְּחָדִים, הַדְּאָגוֹת, הַגַּעְגּוּעִים וְהַקְּשָׁיִים.
הַמִּלְחָמָה מְזַמֶּנֶת הִתְמוֹדְדוּיוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר הָפְכוּ לְשִׁגְרַת הַיּוֹם־יוֹם שֶׁל יְלָדִים רַבִּים בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַסִּפּוּר מְאַפְשֵׁר לַקּוֹרְאִים לְהִזְדַּהוֹת עִם כַּרְמֶל וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וּלְגַלּוֹת רְגִישׁוּת לִצְרָכָיו, לְרִגְשׁוֹתָיו וּלְמָה שֶׁמַּעֲסִיק אוֹתוֹ. בַּסִּפּוּר שְׁזוּרִים רַעֲיוֹנוֹת יְצִירָתִיִּים וְכֵלִים פְּרַקְטִיִּים לְהִתְמוֹדְדוּת עִם הַמְּצִיאוּת שֶׁנִּכְפְּתָה עָלֵינוּ, לְצַד הֶסְבֵּרִים בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם וּמַתַּן לֵגִיטִימַצְיָה לְשִׂיחַ עַל הָרְגָשׁוֹת הַמְּצִיפִים אוֹתָנוּ.
זֶהוּ סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל סִיגָל עֶקְרוֹנִי אֲטִיאָה, מַדְרִיכַת הוֹרִים, יוֹעֶצֶת חִנּוּכִית וּמִשְׁפַּחְתִּית, נְשׂוּאָה וְאִמָּא לְאַרְבָּעָה. סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יָבוֹא הַחֲלוֹם הָרַע, הָעוֹסֵק בִּפְחָדִים וּבְהִתְמוֹדְדוּת עִם חֲלוֹמוֹת רָעִים, יָצָא אַף הוּא בְּצַמֶּרֶת הוֹצָאָה לָאוֹר, אוֹגוּסְט 2022.
אִמָּא, אֶרְאֵל, שׁוֹבָל וְכַרְמֶל מִהֲרוּ אֶל הַמָּמָ"ד בְּעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת מֵרֹב עֲיֵפוּת.
"אִמָּא, אֲנִי מְפַחֵד," יִבֵּב כַּרְמֶל.
"גַּם אֲנִי קְצָת מְפַחֵד," אָמַר שׁוֹבָל.
"גַּם אֲנִי מְפַחֶדֶת," הוֹדְתָה אִמָּא.
"אַל תְּפַחֲדוּ," אָמַר לָהֶם אֶרְאֵל בְּבִטָּחוֹן, "הַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר.
חִשְׁבוּ עַל אַבָּא וְעַל כָּל שְׁאַר הַחַיָּלִים הַגִּבּוֹרִים שֶׁנִּלְחָמִים עַכְשָׁו בִּשְׁבִילֵנוּ."
אִמָּא אֲנִי מְפַחֵד עוֹסֵק בַּמְּצִיאוּת שֶׁעִמָּהּ מִתְמוֹדֶדֶת מְדִינַת יִשְׂרָאֵל בְּיָמִים אֵלּוּ, וְהִיא מִלְחֶמֶת חַרְבוֹת בַּרְזֶל. הַסֵּפֶר מְתָאֵר אֶת הַמַּצָּב דֶּרֶךְ עֵינָיו שֶׁל כַּרְמֶל, אֲשֶׁר נֶאֱלָץ לְהִתְמוֹדֵד עִם יְרִי טִילִים, אַזְעָקוֹת, רִיצָה לַמָּמָ"ד, פְּחָדִים מִפְּנֵי אֵרוּעִים שֶׁיְּכוֹלִים לִקְרוֹת גַּם לוֹ וּלְמִשְׁפַּחְתּוֹ, כְּפִי שֶׁאֵרַע בְּשִׁבְעָה בְּאוֹקְטוֹבֶּר בְּיִשּׁוּבֵי עוֹטֵף עַזָּה, וְגַעְגּוּעִים עַזִּים לְאָבִיו שֶׁגֻּיַּס לְמִלּוּאִים.
אִמּוֹ שֶׁל כַּרְמֶל וּשְׁנֵי אֶחָיו מְגַלִּים סַבְלָנוּת רַבָּה לְנֹכַח הַפְּחָדִים שֶׁכַּרְמֶל מְבַטֵּא, מִזְדַּהִים עִמּוֹ וּמְכִילִים אֶת רִגְשׁוֹתָיו, וְיַחַד הֵם מְגַבְּשִׁים רַעֲיוֹנוֹת מְגֻוָּנִים לְהִתְמוֹדְדוּת, עֲבוּרוֹ וְאַף עֲבוּרָם. הַסֵּפֶר מַדְגִּישׁ אֶת הָרַעֲיוֹן שֶׁאַף שֶׁהַמְּצִיאוּת קָשָׁה וְאִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת אוֹתָהּ, יַחַד אֶפְשָׁר לְהִתְמוֹדֵד וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַפְּחָדִים, הַדְּאָגוֹת, הַגַּעְגּוּעִים וְהַקְּשָׁיִים.
הַמִּלְחָמָה מְזַמֶּנֶת הִתְמוֹדְדוּיוֹת רַבּוֹת אֲשֶׁר הָפְכוּ לְשִׁגְרַת הַיּוֹם־יוֹם שֶׁל יְלָדִים רַבִּים בְּיִשְׂרָאֵל, וְהַסִּפּוּר מְאַפְשֵׁר לַקּוֹרְאִים לְהִזְדַּהוֹת עִם כַּרְמֶל וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ וּלְגַלּוֹת רְגִישׁוּת לִצְרָכָיו, לְרִגְשׁוֹתָיו וּלְמָה שֶׁמַּעֲסִיק אוֹתוֹ. בַּסִּפּוּר שְׁזוּרִים רַעֲיוֹנוֹת יְצִירָתִיִּים וְכֵלִים פְּרַקְטִיִּים לְהִתְמוֹדְדוּת עִם הַמְּצִיאוּת שֶׁנִּכְפְּתָה עָלֵינוּ, לְצַד הֶסְבֵּרִים בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם וּמַתַּן לֵגִיטִימַצְיָה לְשִׂיחַ עַל הָרְגָשׁוֹת הַמְּצִיפִים אוֹתָנוּ.
זֶהוּ סִפְרָהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל סִיגָל עֶקְרוֹנִי אֲטִיאָה, מַדְרִיכַת הוֹרִים, יוֹעֶצֶת חִנּוּכִית וּמִשְׁפַּחְתִּית, נְשׂוּאָה וְאִמָּא לְאַרְבָּעָה. סִפְרָהּ הָרִאשׁוֹן, שֶׁלֹּא יָבוֹא הַחֲלוֹם הָרַע, הָעוֹסֵק בִּפְחָדִים וּבְהִתְמוֹדְדוּת עִם חֲלוֹמוֹת רָעִים, יָצָא אַף הוּא בְּצַמֶּרֶת הוֹצָאָה לָאוֹר, אוֹגוּסְט 2022.
לרכישה ליחצו כאן
לוגיקות מאת אורי צדוק
לא אגזים אם אומר שאימא שלי לא צחקה או חייכה אפילו פעם אחת בעשר השנים האחרונות. על אבא שלי אי אפשר לומר זאת, אני לא זוכר אותו צוחק אי פעם. מאז שאני זוכר את עצמי, הנחת היסוד שלו הייתה שמרגע הגיחו לאוויר העולם, כל האלמנטים ביקום עשו יד אחת כדי לאמלל אותו, תוך שהם מותחים את חוקי מרפי עד קצה גבול היכולת שלהם. הוא טען שבמסגרת המאמצים הללו, מרפי אף שלח אליו את אימי על תקן מנהלת מחלקת שימור לקוחות.
כשאמיר משתחרר מהכלא שבו בילה שנתיים בעקבות מומחיותו בפריצה לאתרים, ונאלץ לחזור לבית הוריו, הוא מבקש לבנות את חייו מחדש. גרושתו האימתנית היא כאין וכאפס לעומת גורם אחר מן העבר שאין לו שום כוונה לאפשר לו להמשיך לחיות.
בשפה קצבית, מושחזת, מלאת הומור ולעיתים אף מעוררת אי נוחות, אורי צדוק רוקם מותחן פסיכולוגי מהשורה הראשונה, אינטליגנטי וייחודי, שמעורר מחשבה רבה על אודות הטבע האנושי, יצר הנקמה, תוקפנות ומערכות יחסים, וברקע כל אלה – תובנות פילוסופיות מעמיקות על האופן שבו אנו מסיקים מסקנות, מניחים הנחות ופועלים.
כשאמיר משתחרר מהכלא שבו בילה שנתיים בעקבות מומחיותו בפריצה לאתרים, ונאלץ לחזור לבית הוריו, הוא מבקש לבנות את חייו מחדש. גרושתו האימתנית היא כאין וכאפס לעומת גורם אחר מן העבר שאין לו שום כוונה לאפשר לו להמשיך לחיות.
בשפה קצבית, מושחזת, מלאת הומור ולעיתים אף מעוררת אי נוחות, אורי צדוק רוקם מותחן פסיכולוגי מהשורה הראשונה, אינטליגנטי וייחודי, שמעורר מחשבה רבה על אודות הטבע האנושי, יצר הנקמה, תוקפנות ומערכות יחסים, וברקע כל אלה – תובנות פילוסופיות מעמיקות על האופן שבו אנו מסיקים מסקנות, מניחים הנחות ופועלים.
לרכישה ליחצו כאן
תגובות
הוסף רשומת תגובה