הפינה של פנינה

אני גרה במושב נורא התחברתי אל הסיפור שקורה בכפר. כשהייתי קטנה רבים מבין חבריי. הוריהם עסקו בחקלאות וגידלו ירקות, ואני אהבתי לטייל בשדה . להתחבא בין גידולי התירס הגבוהים. להכנס לתוך חממות ולאכול עגבניה שטיפסה לה גבוהה גבוה. ולאכול מלפפון טרי שהריח שלו זכור לי עד היום. ריח מטורף של טריות ריח משכר את החושים.וריח מלא זכרונות. והספר החזיר אותי אל מחוזות אבודים. כי כבר שנים רבות שבמקום ישובי  כבר אין חקלאות כולם עובדים בחוץ ואת הירקות והפירות כולם קונים בשוק או בסופר. דרך אגב יש לי כלה בשם תמר והבן שעוד רגע מתחתן  עם תמר שמו צור אבל כשהייתי בהריון אהבתי את השם איתמר. אז שוב יש חיבור בין הדמיות בספר לאנשים שקרובים לליבי. בְּיוֹם שַׁבָּת בִּקְּרוּ תָּמָר וְאִיתָמָר אֶת סַבָּא  וְסָבְתָא    בִּכְפַר חֵמָר. אַחַר הַצָּהֳרַיִם יָצְאוּ הַשְּׁנַיִם לְטַיֵּל תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם. לְפֶתַע גִּלּוּ... מה גילו תמר ואיתמר בין שבילי הכפר? מה הם עשו בשָלל שמצאו? כל אלה ועוד בסיפור שמפליג אל מחוזות הדמיון, שרק בהם גזר דקיק יכול להפוך לקורה, כרוב גדול למתקן...