הפינה של פנינה

כבר 5 שנים שאני חיה לי לבד בדירת רווקה כיפית ומרווחת בתל אביב. ולא, לא זכיתי בלוטו. זכיתי בסבתא שהשאירה להורים שלי דירה ישנה, מהבניה של פעם, עם חדרים גדולים ותקרה גבוהה, מרצפות ישנות אבל שיקיות בטירוף, לא רוצה לשנות כלום בחיים שלי. אבל גם אצלי לפעמים החלום הופך לסיוט והפחד הכי גדול שלי התממש ממש לאחרונה. אני מוכנה להתמודד עם הכל: שיכורים בכניסה לבניין שלי, פועלי בניין ששורקים לי, בוסית שונאת נשים שיש לי במשרד. הכל קטן עלי. אבל הדבר הכי קטן הוא הכי גדול עלי: חרקים. לא רוצה יחסי שכנות וגם לא "שלום שלום". כשאני רואה חרק אני מוצאת את עצמי עוזבת את הדירה ולא חוזרת אליה עד שאחת השכנים לא מודיע לי שהוא כבר לא בין החיים. כולל הוכחות בדמות תמונה בוואטסאפ. אז תארו לכם את הפחד שלי כשהתעוררתי בוקר אחד למראה הבא: מלא מלא נמלים קטנות ולבנות ועוד יותר נמלים חומות עם כנפיים עושות מסיבה ב-כ-ל חדר הארונות שלי. כן, חדר שלם הפכתי לחדר ארונות: 3 ארונות עץ גדולים מלאים בשמלות וינטג' מרהיבות, מעילים הכי קוטור שיש ונעליים, הו הנעליים, חלומה הרטוב של כל בחורה. הרגשתי שאני לא מצליח...