הפינה של פנינה

שמחת החגים מביאה עימה שימחה גדולה למתפללי בית הכנסת. המשפחה לצד החברים, גדולים כקטנים שמחים בשמחת התורה .ומקיימים בהידור רב את מנהג זריקת הסוכריות על ספרי התורה. האירוע. יש שיתנגדו למנהג מטעמי זילות כבוד בית הכנסת או מטעמי בריאות. אך ברוב תפוצות ישראל נפוץ המנהג והוא חלק מרכזי משבת החתן ושבת בר המצווה. אבל אני זוכרת את הארוע של בני שהגיע למצוות ועלה לספר תורה. הילדים במשפחה זרקו סוכריות טופי. וגם סוכריות יוגטה . אבל בגלל שהיו טעימים .הייתי שולחת את האחיינים שלי לאסוף ולשמור לי אותן .והסוכריות היו נזרקים על ראשו של ילדי והוא היה מנסה להזיז כל פעם את ראשו שלא יפגע מהסוכריות, זה היה מחזה מצחיק מאוד, וגם כיפי לראות את הילדים אוספים סוכריות . תענוג אמיתי. אצל התימנים ישנו מנהג שתינוקות בשנתם הראשונה נכנסים ומסתובבים יחד עם ספרי התורה. ואחר כך עושים סעודת מצווה. וגם שם נוהגים לזרוק סוכריות. התינוקות נקראים חתן תורה, וזה מנהג מאוד נחמד שילדיי זכו להכנס בו . בגלל שאני נשואה לתימני אז חגגנו אצל חמותי וכל ילדי זכו להיות חלק מהסובבים את ספרי התורה בשמחת תורה . אז מאיפה הכל התחיל? בגמרא ...